נורדיה - פעם שמונים ושלוש

"שאו-נס ציונה העיזו אל תעמדו". אמר ירמיהו בפרק ד'. אז באנו וישבנו על מושבי פלסטיק דהויים, לראות מפגש לוהט, במובן הכי מילולי שאפשר.

עד שהכרתי את כל השחקנים והצלחתי לזהות אותם, נגמרה העונה. עכשיו צריך להתחיל לשנן את שמות החדשים, ויש די הרבה. אבל לא אתייחס לכך, גם לא אנתח מקצועית את מה שנראה על הדשא. יש כאן לא מעט שעושים זאת טוב ממני. אני רק אביא כמה תובנות שלי מהיציע. מוזמנים לצרף גם.

1. בנס ציונה חם בטרוף גם בתשע בבוקר. 

2. למשחק בתוך טאבון אין ערך ספורטיבי.

3. ואם כבר משחק אז אפשר לוותר על חימום לפני. 

4. הגישה לאזור והחניה, יכולים לשמש לניווטי הכנה למתגייסים לקרבי.

5. מטריה, גם אם היא לא שמשייה, עושה את העבודה. 

6. לא חייבים על כל נגיעה מקרית של שחקן לצעוק 'טוב!'

7. במשחק אימון יש יותר חילופים משחקנים. 

8. ואם כבר חילופים - לא חייבים הפסקה אם במחצית שניה כמעט כל ההרכב מוחלף. 

9. אוהדי נס ציונה נחמדים ואפילו יחייכו אליך, עד שתבקש מהם סיגריה. 

10. כל שחקני נס ציונה קרובי משפחה. על הגב, איפה שיש את השמות משפחה, כתוב לכולם 'יומברו'.

11. לא מקלל יותר את המזגן החלש שיש לי באוטו.

12. גיליתי שאפילו בכליות אפשר להזיע.

13. אם נשרפים בשמש הופכים לאדומים.

14. היה כיף לפגוש חברים ביציע. 

15. מוות לפגרה.

16. יאללה בית"ר, נורדיה כמובן.