אם לא רמזורים, אין סיבה לעצור בנס ציונה. למזלי אני תופס גל ירוק וחולף בלי להתעכב יתר על המידה, בדרכי לרחובות. רחובות זה כבר סיפור אחר, אם כי די דומה לנס ציונה, בעיקר השכונות כמו שעריים. מסוג מקומות שמעולם לא הייתי נקלע אליהם מבחירה חופשית אלמלא נורדיה.
כהרגלי אני מגיע לפני המועד המתוכנן כדי להכיר את האזור, לחקור פינות נסתרות, לחוש את אווירת המקום, ומוצא שלמרות השעה המוקדמת יחסית, רבע לתשע, כאן ההכנות לסופ"ש בעיצומן. האוויר מתובל בריח בצק ומרגרינה, שיהפכו עד שבת לג'חנון (או מלאווח, או לחוח, או מאכל אחר עתיר קלוריות, שלא מוכר לי) עם נגיעות קלות של חוויאג' באוויר.
בצעד תימני המכונית צולחת את הבאמפרים המעצבנים, כשהוויז עונה בקריאות 'אהווה' צוהלות עם כל נחיתה. בתום מופע הפולקלור הקצר אני מגיע למתחם שנמצא בקצה השכונה, בו אמור להתקיים משחק האימון. חציו של המתחם עדיין בשיפוץ, חלקו השני בבניה וכולו בפריפריה חולית.
אני מצטרף למסתננים, שחקנים ואוהדים, וכולנו עוברים דרך פרצה בגדר, כדי להגיע למגרש הסינטטי, שכל נגיעה בו מעלה עננה כהה כמו של הל טרי. אין ספק, אני צריך קפה, או לפחות מרק רגל פקנטי. אבל קפה אין והרגליים היחידות הן של שחקני שתי הקבוצות, שכבר רצים על המגרש, ולא תמיד במטרה ברורה.
המקומיים בתכלת. נורדיה בצהוב - פיג'מה. ביציע שלוש שורות בטון. כיסוי חלקי מעל מסתיר את השמש, כשהעננים לא עושים את מלאכתם כראוי. יחד עם משאבי רוח בתדירות של שתיים עשרה דקות בערך, השהייה נסבלת. אפילו המטריה ששימשה אותי כל כך טוב בשבוע שעבר נשארת סגורה.
הדקות חולפות. מחצית ראשונה מתפתחת לא רע יחסית. שחקני נורדיה דומיננטיים מהמארחים. אבל עדיין זה רחוק מלהיראות כמו קבוצה ראויה לליגה א'. גם הסגל חסר וכמות הפצועים מדאיגה, במיוחד לאור העובדה שהעונה עדיין לא התחילה. אם היתה ליגת פציעות הינו לוקחים כבר עכשיו את האליפות בצליעה.
הזמן עובר לאט. שום דבר מעניין לא קורה על הדשא. אפילו קובי הקוון, חסר מעש כמעט ומעביר קטעים עם האוהדים, למורת רוחם של המקומיים.
מחצי מצב עוז אריאל מבקיע את הראשון שלו, ושל הקבוצה כולה, לעונה זו. האוהדים המקומיים טוענים להטיית משחק מכוונת מצד חברנו קובי הקוון. טענותיהם מתנפצות עם שער שוויון, שמחזיק מעמד עד להפסקה ושולח את השחקנים לחפש צל, או קבוצה אחרת שמשחקי האימון שלה מתקיימים במקומות ובשעות נורמליים יותר.
מחצית שניה נפתחת עם הרכב שונה. משחק רע בהילוך איטי. רק מזל גדול ובעיטה חזקה של תומר כרמני מעלים את הצהובים ליתרון. בשלב זה המקומיים בטוחים שקנינו את קובי הקוון וממשיכים לקטר ולפצח גרעינים. בדקה שבעים וחמש מחליט השופט לסיים את העונש ולשלוח את כולם למעצר בית ממוזג. לפחות ניצחנו. בתנאים אלה גם זה משהו.
מתפזרים, נפרדים מקובי, שכבר נעשה חבר קרוב ונורדאי בפוטנציה. נראה לי שעוד כמה דקות, או אם המשחק היה מגיע לסיומו החוקי, הוא היה הופך לצהוב, מצטרף לשורותינו, רוכש מניה ואולי גם צעיף.
בדרך החוצה מהשכונה אני כבר לא בטוח אם הריחות שבאוויר זה חילבה, סחוג, או מותה המתקרב של הפגרה.
יאללה בית"ר, נורדיה כמובן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה