איזה משחק זה היה. חגיגה של ממש. מסוג האירועים שקורים פעם בכמה שנים. שתי קבוצות עם כדורגל משובח, עם רצון תמידי להצטיין ולנצח. שני מועדונים עם מסורת עשירה, שמייצגים את הטוב והיפה בספורט, דוגמה לכל אוהב כדורגל באשר הוא. שתי ענקיות שנפגשות למשחק אחרון בהחלט לעונה, לתת את הכל.
לא חשבתי לראות את המשחק אבל מהרגע הראשון שנחשפתי לעניין לא יכולתי לעזוב. דברים כאלה תמיד ממגנטים אותי במיוחד אם הרמה טובה, אווירה חמה ובירה קרה. מה בעצם צריך יותר מזה.
מה לא היה שם. מתח, דרמה, קצב מסחרר. הכדור טס מצד לצד. מבצעים מרהיבים של שחקנים וירטואוזים, עצירות גדולות של השוערים והגולים תאווה לעיניים.
רואים שהקבוצות התכוננו היטב לרגע המכריע, הן מבחינה טקטית והן מבחינה נפשית ואת התוצאה ניתן היה לראות בבירור על הדשא. אי אפשר לבקש יותר מזה, תענוג.
אבל גם מה שהלך ביציעים היה לא פחות ממדהים. איזה אוהדים. לא רואים דברים כאלה לעיתים קרובות. חבורה מגובשת שהולכת אחר קבוצתם לכל מקום. בכל מזג אויר, בטוב וברע, בניצחונות או בהפסדים. תמיד תומכים, תמיד דוחפים. מצוידים באביזרי עידוד, עטופים מכף רגל ועד ראש ומאופרים בצבעי המועדון, שנותן להם בית, שייכות, גאווה. אוהדים מכל הגילים והמינים. ילדים קטנים, סבתות ומשפחות שלמות, שבאו לחגוג את המעמד עם קבוצתם האהובה. איזה מחזה נדיר ומחמם את הלב.
דקות ארוכות לפני תחילת המשחק כבר עלתה שירה אדירה ורועמת מהיציעים, שלא פסקה ולו לרגע אחד עד השריקה האחרונה ואפילו עוד הרבה אחרי.
אהבתי את זה. אין ספק, חלומו של כל אוהד להיות שותף לדבר כזה עוצמתי. אני זכיתי לקחת חלק, לחוות, להתרגש וגם לתרום פה ושם את קולי בעידוד כזה או אחר ולקרוא עם כולם 'יאלה בית"ר, יאלה נורדיה.'
חבל רק שזה היה משחק אחרון לעונה ועד שנפגש שוב ביציעים של גבעת רם או של קבוצה אחרת מהליגה, כדי לתת את הלב ולעודד את קבוצתנו, יש לצערי עוד הרבה זמן.
לא יודע מה פתאום נזכרתי בזה בכלל. מה שכן, חייב לסיים את הסיפור עכשיו כי בעוד כמה דקות מתחיל גמר ליגת האלופות...
© כל הזכויות לרשומה זו שמורות לכותב הבלוגgilad2012
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה