"חשד לקרע
במיניסקוס" אומר הרופא בלי להרים את עיניו ממסך המחשב.
"אבל אין לי
כאבים" אני מנסה למזער את רוע הגזרה, "רק בהליכה קצת מפריע, כאילו משהו
לא במקום."
"הכאבים עוד
יגיעו" הוא זורק לכיווני. נשבע שראיתי חיוך קל של סדיזם בזווית פיו.
"אולי
צילום?"
"מיותר"
מסנן אלי, חוזר להקליד הוראות למחשב ושולף הפנייה למכון רנטגן.
"מה,
אולטרסאונד?" אני קורא מהדף. לפחות אם זה היה CT, MRI
, או סתם צילום פשוט עם
קרינה. משהו גברי כזה. אבל אולטרסאונד? מה, אני בהריון?
"זה מתאים למקרים
כאלה" הוא מסביר את מה שכמובן ידעתי, ובכל זאת...
עכשיו הוא נועץ בי
מבט שאומר 'יאללה סיימנו, נא לפנות את החדר. יש לי עוד מלא פציינטים היום'. אני
מבין את הרמז, אוסף את הניירת, המחשבות, המסמכים, את עצמי ויוצא צולע למסדרון עמוס
מצוננים, כואבים או סתם מתחזים.
עד לדקה אחת עשרה של
המשחק הכל היה בסדר. נורדיה שלטה במגרש וביציע. שמונים וחמישה כרטיסים שאושרו לנו,
הוכפלו בדרך נס (וכמה אנשים חכמים) פי ארבע לפחות. יציע האורחים נשטף בצהוב שמח. מולנו,
מעבר לגדר המפרידה, התמקם גוש כתום, זהה בצבע לאפודות המאבטחים. במבט ראשון זה נראה
כמו מסיבת סיום של קורס אבטחה מקומי, ולא מפגש פסגה בין נורדיה המוליכה וסגניתה.
בעודי מנסה להבין למה
המלאכים עסוקים רוב הזמן בלקלל כל מי שלא שייך לקריה, הרים דרעי בעיטת קרן ארוכה,
שחלפה מעל השוער, ישירות לאליאור משעלי, שדחף את הכדור בין שחקן ההגנה והקורה
השמאלית. איזה יופי, איזו שמחה. כמה כיף לקפוץ בגול. בעיקרון אין לי בעיה עם
גרביטציה, ששומרת שנשאר על הקרקע, רק שבמצבים מסוימים, כמו זה למשל, הייתי מוכן
לוותר עליה. ברגע שרגלי הימנית פגעה במושב הפלסטיק נשמע 'קנאק' לא סימפטי, מלווה
בתחושה מוזרה שמשהו זז בברך ולא בכיוון הרצוי. למזלי, המחצית הראשונה לא דרשה ממני
להעמיד את הרגל במבחן נוסף.
בהפסקה אני מנסה לאתר
בקהל אורתופד. במקומו אני מוצא חבדניק חביב אבל דביק, שמנסה להחזיר אותי בתשובה או
לפחות לגרום לי להניח תפילין, מלא עורכי דין, עיתונאים, רואי חשבון ועוד בעלי מקצועות
חופשיים כאלה ואחרים.
אם אחליט אי פעם לתבוע
את האחראים, לחשב את גובה הפיצויים, או לפרסם כתבה בנושא, יש על מי לסמוך. כרגע זה
לא נותן דבר. כדי לא להוסיף לעניין גם מכת חום מיותרת, אני מבריח פנימה בקבוק מים
שנאלצתי להשאיר מחוץ לגדר, בגלל שומר קפדן מדי.
במחצית שנייה נראה
ששחקני נורדיה החליטו לשמור על בריאותי ועשו ככל הנדרש כדי לא להבקיע. אני מודה
להם על כך. מצד שני לא היו צריכים להגזים עם המחווה ולאפשר למלאכי להשוות בדקה
הששים.
אני מפסיק לחפש אורתופד.
בשלב זה קרדיולוג יכול להועיל הרבה יותר, ולא רק לי. אבל בדיוק לרגעים כאלה יש
אוהדים. יש רוח, אמונה ועידוד נורדאי, שבא ישר מהלב הצהוב. עידוד ששוטף את המגרש,
ועל הדרך מעצבן מספר מקומיים, שמנסים להסתנן לצד שלנו כדי לחתור למגע. שאר חבריהם ממשיכים
לצעוק, לנפנף בכנפיים ולקרקר קללות. מזל שהסדרנים מנעו מפגש לא נעים. מזל שהשוער
של נורדיה, בן אור, ממשיך את היכולת הטובה שלו מתחילת העונה ומונע מבני חושך להשלים
מהפך.
השמש החלה עושה את
דרכה עמוק לכיוון הסופ"ש, כשהשופט שרק לסיום. תיקו משאיר את פער שלוש הנקודות
בינינו לבינם. בעוד שבוע מחזור אחרון. בעוד שבוע תספיק לנו נקודה אחת קטנטנה כדי לסגור
מאחורינו את הליגה הזו.
הדבר לא מוצא חן
בעיניי המקומיים ולפני שרובם הגדול מתפזר, הולך ללבוש בגדי שבת ולסור לבית כנסת, הם
ממהרים להפנות את תסכולם נגד אוהדי נורדיה, שמובלים למגרש אימונים סמוך עד שוך
הזעם, עד שיגמרו כל האבנים בגבעות הסמוכות, או עד שהכוח המיוחד של המשטרה, שכנראה
נתקע בצומת קסטינה, יגיע כבר לחלץ.
"יום רביעי"
קובעת הפקידה תור לאולטרסאונד. אחרי שתתברר מידת הנזק, או אם אני בהריון, אדע לאן
הולכים, תרתי משמע. מקווה שיהיה בסדר, כי ממש לא מתאים לי על התערבות כירורגית
ובטח לא לפני שישי הקרוב. אגיע למשחק גם אם אצטרף לזחול עד טדי. אחר כך מצידי
שיכרתו את הרגל. בשביל נורדיה אני מוכן לאבד איברים חיוניים נוספים, רק שנעלה ליגה,
אם כי אסתפק גם בתחבושת או גבס מדליק, אותו אקשט במלא מדבקות צהובות ושחורות וכל
השחקנים, בעיקר אלה שישארו בקבוצה בעונה הבאה, יחתמו לי עליו. וממש לפני שנחזור
מהפגרה אמכור את הפריט ההיסטורי למרבה במחיר וכל ההכנסות יהיו קודש למען המועדון.
יאללה בית"ר,
נורדיה כמובן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה