כבר הרבה זמן, ובמיוחד בימים אלה, קוראים, רואים או שומעים מכל מדיה אפשרית שנורדיה שהיא אלטרנטיבה לבית"ר ירושלים. לגזענות, לאלימות של אוהדיה וכו'. לזה תמיד מתווסף סופרלטיב כמו שפויה, נכונה, אמיתית ועוד כל מני כאלה.
אז ישבתי וחשבתי, כי בעמידה קשה לי לגבש דעה, והגעתי לכמה תובנות.
כיוון שלעולם לא הייתי אוהד של בית"ר ירושלים, לא התאכזבתי ממנה. לא נטשתי את היציעים בגלל קללות או שירי נאצה. אין לי זיכרונות ילדות מימק"א או מטדי, ואת מלמיליאן אני מכיר בעיקר מאבטיחים ואת אוחנה מטלוויזיה. כך שגם לא הלכתי אחריהם באש ובמים ולא אכפת לי אם הנשיא או ראש הממשלה לשעבר ועוד בכירים כאלה או אחרים, הפסיקו ללכת למשחקים בגלל לה-פמיליה ודומיהם.
מותר לחשוב אחרת, חשוב להביע דעה, רצוי מאוד להתווכח אבל כשבאים למשחק שמים את המחלוקות בצד ותומכים ודוחפים את הקבוצה שאוהבים. אף פעם לא הבנתי למה יש אוהדים, מכל קבוצה כמעט, שמפנים את כל מרצם להרס, לאלימות, שפוגעת בסופו של דבר במועדון שלהם.
זו היתה דעתי על כדורגל בכלל, ובית"ר ירושלים בפרט. לכן כשהכירו לי את נורדיה באתי סקפטי. ציפיתי לראות אלימות על סוגיה, כי זו בית"ר מירושלים, וגם כי זו ליגה ג', אלוהים ישמור. אבל כבר באותו משחק של שישי בצהריים, נחשפתי למשהו שונה. מיד עם תחילת המחצית הראשונה נופצו לי כל המיתוסים וגיליתי שאפשר ליהנות ממשחק לא רע ואווירה טובה. שבוע אחרי זה כבר הבאתי איתי את המשפחה. ראיתי שכדורגל יכול להיות כיף ולא מלחמה. שאפשר לבוא בלי לחשוש לשלום ילדיי ופשוט להיות חלק מהחוויה.
עם הזמן הכרתי לא מעט אוהדים, דרך הפייסבוק כמובן. גיליתי שגם הם מאמינים בדברים הקרובים ללבי. דברים שהם חלק מהחיים ולא בהכרח קשורים לכדורגל. מצאתי אנשים שחברות, פרגון וכבוד לזולת הם חלק טבעי ובלתי נפרד מהם. כאלה שמוכנים לעשות הרבה כדי לשפר ולעזור.
אז אני לא יודע מה היה לפני כן, ולי זה ממש לא משנה. מבחינתי יש רק בית"ר נורדיה, כל היתר הן האלטרנטיבות. טובות, רעות, מיותרות, זה כבר נתון לוויכוח, כי דבר אמיתי יש רק אחד.
מה אתם אומרים, אולי הגיע הזמן להפסיק להציג אותנו כאלטרנטיבה?
אז יאללה בית"ר, נורדיה כמובן.
© כל הזכויות לרשומה זו שמורות לכותב הבלוגgilad2012
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה