"מה זה מימון המונים?" שואל אותי הקטן. הוא בסך הכל בן שבע, סקרן מאוד וגם מבין כבר במושגי כלכלה בסיסיים. אני צופה לו עתיד מזהיר בתחום ולכן תמיד אשמח לתרום להשכלתו. לא שיש לי ידע כלשהו בנושא אבל הוא עדיין לא יודע את זה.
"זה מיזם שבו אוספים כסף למטרה מסוימת" אני עונה לו בשיא הרצינות וגאה על כך שיצאתי מזה בשלום. הוא כנראה שמע כשדיברתי עם זוגתי או ראה אותי עוקב אחרי פוסט כזה או אחר בדף האוהדים של נורדיה.
"אבל אם רעיון טוב אז למה צריכים כסף?" הוא שואל בשיא התמימות האופיינית לו.
"לכל דבר היום צריכים כסף."
"מה למשל?"
"למשל, אפשר להביא שחקנים טובים."
"בשביל מה צריכים שחקנים טובים?"
"אם רוצים לעלות ליגה, שזו השאיפה, צריכים להשקיע ברכש."
"מה עוד?"
"מאמן."
"מה עוד?"
"אם יש צורך בציוד..."
"כמו מחברות וספרים לבית ספר?" הוא קוטע אותי.
"כן, משהו כזה" אני עונה, "גם בגדים, נעליים, טרנינגים."
"כמו תלבושת אחידה עם הסמל של בית הספר שקניתם לי בתחילת השנה?"
"נכון, אני רואה שהבנת את העניין."
"ואיך עושים את זה, את המימון?" נראה לי שהוא כבר יודע אבל בכל זאת שואל. אז אני בכל זאת עונה.
"מצלמים סרט ומעלים לאתר מיוחד ואם הסרט מרגש ויגרום לצופים להזדהות ולאהוב את המסר אז אני בטוח שישמחו גם לתרום, כדי שכל העסק יצליח..."
"כמו הסרט שעשית עלי ביום הולדת וכולם בכו מהתרגשות ונתנו לי מתנות וכסף?"
"כן חמוד." איזה ילד חכם יש לי.
"ויש הרבה סרטים כאלה?"
"יש המון, כמעט בכל תחום..."
"אז למה לתרום דווקא לנורדיה?" אני מופתע מהשאלה. לא ציפיתי לזה. הייתי בטוח שהוא חכם. כנראה נפילה רגעית ולא מחויבת המציאות. נו טוב, בכל זאת הוא עדיין ילד.
"כי אנחנו אוהבים את הקבוצה" אני עונה כלאחר יד, "מאמינים בה ורוצים שהיא תצליח."
הקטן חושב דקה וחיוך דק מתפשט על שפתיו "אבא אתה אוהב אותי?"
"ברור" אני עונה לו.
"ומאמין בי?"
"כמובן."
"ורוצה שאני אצליח?"
כעבור שבוע.
"אבא, כמה שאני אוהב את מימון ההמונים." הוא חובש את הקסדה החדשה, עולה על האופניים החדשים ותוך כדי שהוא שר "נורדיה, נורדיה" נעלם בין שבילי הגן...
© כל הזכויות לרשומה זו שמורות לכותב הבלוגgilad2012
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה