יום שבת, 26 בספטמבר 2015

נורדיה - פעם עשרים ושתיים

גדרה זה כמעט כמו חדרה רק בכיוון השני. לא שיש לי מה לעשות בחדרה, מה גם שהמשחק בכלל נערך בקריית עקרון, שעקרונית גם היא דומה לחדרה, רק בהבדל אחד משמעותי שאין בה ים. 
אז הבאנו את הים איתנו. ים של געגוע, של עידוד, של אוהדים שהתייבשו בפגרה ועכשיו רק רוצים לתפוס גלים של התרגשות ולהתנפץ איתם על היציע. 
עוד מהבוקר היתה תחושה שמשהו משמעותי סוף כל סוף קורה. קמתי מוקדם. שלפתי את החולצה הכי שחורה שמצאתי בארון, שתיתי את קפה הכי שחור שיכולתי להכין, אפילו שרפתי את הטוסט עד שנראה כמו פחם. ירדתי במדרגות בחושך ונכנסתי למכונית הכי שחורה שלי, לא שיש לי אחרת, אבל זה מסתדר טוב עם הסיפור. 
העובדה שמדובר בכלל במשחק גביע לא משנה כהוא זה, העיקר שחוזרים למגרשים ושתמות הפגרה. אפילו הווייז הבין את מצבי הנפשי ובחר לא להתעסק איתי הבוקר ולהטעות, כמנהגו בזמן האחרון. כך שדי בקלות מצאתי את עצמי חונה מול המגרש ועולה ליציע. 
מסביב מלא צהוב ושחור. כמות לא מבוטלת של ילדים והורים שמחים. אני פוגש אנשים שלא ראיתי מסוף העונה הקודמת. גם כאלה שלא ראיתי מאז משחק ההכנה האחרון וכמה שנתקלתי בהם ממש לפני הכניסה למגרש, איפה שהסדרן המקומי עצר אותי ואסר עלי להכניס מים. אחרי שסיפרתי לו שראיתי איך מעבירים בקבוקים דרך הגדר הוא הלך לבדוק ובינתיים הברחתי פנימה שני סאן בנדטו ובירה אחת ומהר התערבבתי בקהל. 
על סמך ניסיון מהמשחק מול אשדוד בתנאי מזג אוויר דומים, שהגדיר מחדש את המושג 'אוהד שרוף', אני שולף מטריה שחורה כמובן, מסתתר מהשמש ומחכה לגשם של שערים שלא מגיע. שחקני עירוני גדרה רק מפריעים כל הזמן למהלכו התקין של המשחק וגם השופט, שבצורה סמויה או גלויה תופס נגדנו צד. המחצית הראשונה נגמרת בשוויון נפש של כל הנוגעים בכדור. 
על היציע פגישת מחזור בעיצומה. מלא ילדים. הייתי צריך להביא גם את שלי. לא יודע מה קרה שהם החליטו להעדיף הבוקר את בית הספר. כל ניסיונותיי לשכנעם להבריז עלו בתוהו. 
לא מבין איפה טעיתי, מה לא עשיתי נכון, איזה חינוך נתתי להם... זה בטח תורשתי ולא ממני. אני והגנים שלי ניצלנו כל הזדמנות להשתמט ממסגרות חינוכיות. בפעם הבאה אגרור אותם מהאוזניים, ואם זה לא יעזור תישקל אפשרות של פנימייה, כי החיים האמיתיים נמצאים כאן, אם כי מהמשחק עצמו כרגע אין כל כך מה ללמוד. אפילו המחצית השנייה נראית בדיוק כמו הראשונה. אותן התקפות סתמיות של שתי הקבוצות. אותו שיפוט גרוע והחלטות רעות שמערערות כמה אוהדים וכמעט מוציאות מהם תגובות שמתאימות לקבוצה אחרת שכולנו מכירים...  ואז זה קרה. שחקן מחליף. מסירה לרוחב. עצירה, הקפצה, בעיטה מהאוויר. כדור ברשת! 
ועכשיו ריפליי בהילוך איטי  -  מ ס י ר ה    ל ר ו ח ב ,   ע צ י ר ה ,   ה ק פ צ ה ,    ב ע י ט ה    מ ה א ו ו י ר .   כ ד ו ר     ב ר ש ת   ! 
איזה כיף לקפוץ בגול. אני מסתבך קצת עם המטריה אבל מצליח לעשות כמה ניתורים. אחרי זה הכל חוזר לקדמותו עד שהשעמום נגמר סופית. 
זהו, עשינו זאת. לא משחק שייזכר לדורות, לא משהו שיכנס לפנתיאון, אבל למי אכפת, העיקר שעלינו שלב ונפגשים שוב לפחות עוד פעם, לפני שהליגה חוזרת. חוץ מזה גם גול אחד קטן יכול להביא גביע גדול... 
בדרך חזרה, כשברקע מתנגן הדיסק החדש של נובלמן, שמאוד מומלץ דרך אגב, עולה לי רעיון. כיוון שאף אחד לא נהנה מהפגרה, אולי אם נלחץ במקומות הנכונים נצליח להביא לביטולה. יש עוד המון זמן וכדאי להתחיל לעבוד על זה ברצינות, שלא ניתפס לא מוכנים בקיץ הבא. 



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה