לקראת יום הכיפורים אני רוצה לנצל את הבמה המכובדת הזו כדי לומר כמה מילים.
קודם כל אני רוצה לבקש סליחה שלא הצטרפתי לשורות נורדיה מתחילת העונה שעברה ובפגרה לא הגעתי לכל משחקי ההכנה ולחלק שכן הגעתי איחרתי.
סליחה שלא שרתי ביציע, וכשכבר שרתי זה לא היה בקצב או בסולם.
מצטער שלא קפצתי יחד עם כולם וכשכבר קפצתי זה היה בכיוון לא נכון ונקעתי את הקרסול וסליחה שזה היה רק נקע ולא שבר, כי על גבס אפשר לכתוב 'יאללה נורדיה' ועל תחבושת לא.
סליחה גם שאני לא מכיר את כל השחקנים ואת אלה שאני כן מכיר בקושי ראיתי, בגלל שעדיין לא החלפתי את המשקפיים.
סליחה, באמת סליחה שלא הייתי אף פעם אוהד בית"ר ירושלים, לא התאכזבתי מטביב ולה פמיליה ולא 'עזבתי' או 'ברחתי' או 'נטשתי בית' והפכתי ל'בוגד' כמו כולם.
סליחה שחטאתי ולבשתי פעם אדום. אבל לא עוד. מאז שהכרתי את נורדיה כל הזמן רק צהוב. אפילו כמעט נחנקתי כשנרדמתי עם הצעיף.
אני גם מבטיח שלעולם לא אוכל עוד אבטיח, אפרסק, תפוח יונתן וסלק, שגם ככה אני שונא ולא בגלל הצבע. מעתה רק בננות, מלון או מיץ לימון.
לפני שאני מסיים סליחה שבלבלתי לכם את המוח עם השטויות והסיפורים שלי, שכמו זה, לא תמיד היו מצחיקים. אבל תסלחו לי. רק ניסיתי להעביר קצת זמן עד שהפגרה תסתיים.
וסליחה אחרונה ממי שעדיין לא ביקשתי סליחה ומאלה שגם לא אבקש. חוץ מזה נראה לי שכיסיתי את כל האפשרויות ואני מעביר את הכדור לקבוצה ולשחקנים. כל מה שנשאר להם זה לתת עונה טובה ולהביא גביע, או לפחות לעלות ליגה, כי אם זה לא יקרה הרבה אנשים יצטרכו לבקש סליחה...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה