נורדיה - פעם שש עשרה

"דווקא אתה," אומר לי ר' (שמו המלא שמור במערכת), "אחרי שהראית לכולם כמה אתה אוהב את הקבוצה, דווקא אתה עדיין לא תרמת..."

אני לא מכיר אותו אישית. לא נפגשנו. לא שתינו יחד בירה, או החלפנו חוויות מהמילואים. שום דבר. רק השם מוכר לי מפורום האוהדים. חוץ מזה הוא תפס אותי בזמן הכי לא מתאים. רגע של חולשה אפשר לומר. 

זה לא שעשיתי משהו מיוחד. פשוט ישבתי לתומי וחשבתי על מה אני יכול לכתוב. חיפשתי נושא לסיפור. שיהיה מעניין, מיוחד, מדליק, משהו שלא כתבתי כדוגמתו לפני כן. זה מה שאני עושה בדרך כלל בשעות המאוחרות של הלילה. 

הרגשתי שכמעט עליתי על רעיון, ושניות לפני ששלפתי אותו מראשי והנחתי על הדף, ידידי הוירטואלי הבריח אותו. 

אם הייתי הולך לישון, כמו בן אדם נורמלי, או לפחות סוגר את הפייסבוק, זה כנראה היה נמנע. אך כיוון שהייתי מחובר וגלוי לעיניי כל, הוירטואלי התנפל על המציאה וניצל את ההזדמנות כדי לשלוח לי הודעה. 

עכשיו ר' בצדו השני של האינטרנט, חוכך את ידיו בהנאה, מחכה שאתן לו הסבר מניח את הדעת למה עדיין לא תרמתי לקבוצה. לא מודע בכלל שהרס לי אחלה סיפור וגרם לי לייסוריי מצפון. 

"יהיה בסדר, אל תדאג," אני כותב חזרה ומרגיע אותו, אך בעיקר את מצפוני. 

מי שמכיר אותי יודע שאני נדבן גדול ותורם כמעט לכל מה שזז. מפושטי יד בצמתים ועד למקישים בדלת, דרך מטלפנים, שולחי מכתבים או סתם מבקשי עזרה, כולם ללא יוצא מהכלל נענים אצלי בחיוב. תמיד מוכן ובעיקר מזומן לתת, לחלוק, לתמוך. אם זה בכסף, בגדים ואפילו באיברים. יעיד על כך כרטיס ה'עדי' שברשותי. כך שאין ספק שגם נורדיה אהובתי ומטרותיה הנעלות יזכו ממני לתשורה בסופו ל דבר. 

האמת, לפני כמה ימים כמעט עשיתי זאת. חיכיתי שהסכום יגע ביעד הנכסף וברגע האחרון אהיה זה שאוסיף את חלקי ונחצה בזכותי את הרף המתוכנן. ממש כמו להבקיע שער מנצח בדקה התשעים. 

אבל אירועי לה פמיליה בבלגיה שיבשו את התכנית וכצעד מחאתי בעיקר, גרמו להמון אוהדי בית"ר לתרום לנורדיה.
מה שנותר לי זה להמתין לרגע המיוחד הבא, בתקווה שלא אפספס גם אותו, ותרומתי הצנועה תיזכר לעד, תזכה בתהילת עולם ותהפוך לחלק מהמורשת המתחדשת של המועדון, עליה יתחנכו דורות על גבי דורות של ילדים ירושלים, יחד עם ציטוטים מז'בוטינסקי, נורדאו ואוחנה, כשבפיהם מתנגנת התפילה הנושנה 'נורדיה, נורדיה...'

אור ראשון מפציע מהמזרח, הלילה עומד להסתיים. ידידי הלא מוכר בטח כבר ישן, חולם על אסטרטגיות חדשות להתרים אנשים. הכסף שנצבר נח לו אי שם במרתפי ההאדסטארט ורק אני מתהפך במיטה ורודף אחרי שנתי הנודדת.

'שרה, שרה,' שר דילן ברדיו. הבוקר עולה לאט ובטוח. דבר לא יעצור את היום שתיכף יגיע. ספל הקפה הראשון כבר ריק, כך גם הראש. שום רעיון לסיפור, כלום לא עולה לי, נאדה...

אז מי שלא רוצה לקבל הודעה מר' (ששמו שמור במערכת) באמצע הלילה, כדאי שיתרום ומהר.

© כל הזכויות לרשומה זו שמורות לכותב הבלוגgilad2012