סימבוליקה של קצב.
בתוך כל המלל שנשפך
בשעות האחרונות אני רוצה להתייחס דווקא למה שבעיניי מסמן הכי טוב את הרוח הנורדאית
וזה אביב והתוף.
לאורך כל המשחק, גם
ברגעים הכי קשים, גם בפרקי זמן דוממים, המשיך הקצב להלום, לבצע החייה ולהחזיר את
הדופק ליציע. בהתמדה, בנחישות, באמונה שהכל עוד אפשרי. שלא פסק גם אחרי שהמשחק
נגמר והתחילו לכבות את האורות בטדי.
אני לא בית"רי
בנשמה. לא חונכתי על ברכי נורדאו ואת ז'בו אעדיף לפגוש ביציע אחת לשבוע. מצד שני אני
בהחלט מבין את הכאב, האמוציות, התסכול. אבל ראבק, די כבר עם כל 'מבקרי האיכות'
למיניהם, 'רואי שחורות' שרוצים לפקוח את עינינו. נמאס מ'נביאי זעם' דימיקולו, בלי
עצות מעשיות, וכל שאר מוכיחי ה'אמרתי לכם'. לא צריכים שתגידו לנו שהמצב קשה. אנחנו
יודעים את זה לא פחות מכם. אנחנו גם יודעים שהעונה לא תמה ותיאורטית (גם מעשית)
שום דבר לא גמור.
ברור לי שכל מי שמעלה
דברים מוציא מדם ליבו, אבל יש רגעים, במיוחד כמו אלה, בהם חייבים לדבר מהראש ולא
מהבטן. לא להיות כמו קבוצה טיפוסית שקצת משבר מעלה ג'יפה על פני השטח. קבוצה
שמחפשת אשמים, אחראים, מפריעים. הוויכוחים של מה לא בסדר, או מי עשה יותר, מיותרים
ומזיקים. עכשיו לא הזמן לרעשי רקע.
אנחנו במקום שני. זה
המצב. אם לא נעלה מהמקום הראשון נעלה מהפלייאוף, ואם לא השנה אז בעונה הבאה.
הקמתם משהו מדהים. מפעל
שכל יום ממשיך לגדול ולהיבנות. כדי שזה יצליח, יהיה חזק ויציב, ולא אפיזודה חולפת,
יציקה של בסיס ראוי לעיתים לוקחת יותר משנדמה. זה לא הקושי הראשון ובטח לא האחרון
שנתמודד איתו. צפויים לנו דברים לא פשוטים בהמשך, אבל אנחנו כאן כדי להישאר.
אני רוצה לחזק את
היו"ר, הוועד, הצוות המקצועי והשחקנים. אנחנו איתכם. מעריכים את העשייה
ותומכים בכל אחד ואחד מכם. בסוף העונה, במידה ויהיה צורך, נבוא חשבון. עד אז, כל
עוד הגברת השמנה ממלאכי לא שרה, שום דבר לא גמור.
אני מציע שניקח את
הסופ"ש לפרוק ת'עצבים ולסיים עם הבאסה עד ראשון בבוקר. מי שממש רוצה להמשיך
עם דיכאון קל שימשוך עד שלישי בצהריים. מעבר לזה כדאי לפנות לגורמים מתאימים לפני
שזה יהפוך לקליני. אחרי זה אילת, יורדים לצבוע את הים האדום בצהוב.
בינתיים בואו נחזיר למערכת
את השקט לעבוד, ואם ננמיך קצת ווליום נוכל לשמוע את התוף של אביב עדיין ממשיך
להלום...
אז תהיו אביב, תהיו
בית"ר, תהיו נורדיה כמובן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה