שישי, בוקר, קפה, טוסט, עיתון.
לאור המצב באירופה, או בצרפת, אפשר להעביר את משחקי הכדורגל שלהם לישראל באופן זמני, או לפחות עד שהעניינים שם יירגעו קצת.
עוד קפה, עוגייה, שמש.
פולארד משתחרר. אחרי שלושים שנה בכלא חייבים למלא לו את החוסר. יהיה מעניין אם נצליח להביא אותו אלינו ליציע יום אחד.
קפה אחרון, מוזיקה, חשבון בבקשה.
הזמן לא עובר, ולפני שאני מקבל הרעלת קפאין אני מחליט לצאת לדרך, למרות שעדיין מוקדם. אולי פקקים או עיכובים בדרך יובילו אותי לשעה היעודה.
מהר מאוד אני מגלה שהדרך ריקה באופן מפתיע, כאילו פינו לי אותה כדי שאגיע כבר ואמחוק את הבאסה מהמשחק הקודם בכפר סבא.
יש חיים בנס ציונה, אם אפשר לקרוא לזה חיים, כך אני מגלה בקניון אליו נכנסתי להעביר עוד קצת זמן. המקום מלא אנשים שעסוקים ברכישות לסוף שבוע. כיוון שאין לי צורך בדבר הביקור מסתיים אחרי שבע דקות בערך.
לולא נורדיה, ששייכת למחוז המרכז, הסיכויים שמקומות כמו נס ציונה, (איפה זה) קריית עקרון, אחיאסף ודומיהם, יופיעו אצלי בוויז שואפים לאפס. מחוז שבקלות שאפשר לקרוא לו מחוז התימנים. כמעט כל הקבוצות ששיחקנו נגדן עד כה בליגה, בגביע או בידידות, חולקות את אותו הסחוג. שזה אחלה מבחינתי, רק שלאחרונה שמתי לב שכמעט כל שבת, לעיתים גם באמצע שבוע, אצלנו בבית אוכלים ג'חנון, מלאווח או מרק רגל חם וסמיך עם חילבה ולחוח, כשברקע מתנגן דיסק של צלילי הכרם. האמת אני אוהב את זה וגם הייתי יכול לחיות עם העניין בשלום אם לא הח' והע' הגרוניים שהתחלתי להדגיש בזמן האחרון, גם במילים שהאותיות האלה כלל לא קיימות.
מה שעוד לא קיים זה שלט אחד פשוט וברור שיראה את הכיוון המדויק למגרש, שרק נס של ציונה יכול לעזור במציאתו. אחרי ניווט שלא היה מבייש סיירת מטכ"ל בשטח עוין, נמצא השביל המוסתר, שבסופו הירוק הסינטטי, עליו כבר מתחממים השחקנים.
גם על היציע הקטן מתחממים האוהדים בצהוב. יש כאן כמה עשרות. מכובד אבל לא מספיק, במיוחד אחרי שהתרגלנו לכמויות גדולות יותר. אולי הגיע הזמן לרשום נוכחות ולצ'פר מדי פעם את המתמידים בספינג' או קובנה אסלית. אבל עד שזה יקרה, אם בכלל, גם אני עולה ליציע בצעד תימני קליל וחינני משהו.
ברור לכולנו שחייבים לכבוש את הטירה. כל תוצאה אחרת מלבד ניצחון לא באה בחשבון ותגרור אחריה מראות קשים שאיש לא רוצה להיות שותף להן ושעלולות להשפיע על המשך הליגה והסיכויים לעלות.
אבל ברגע שהמשחק יוצא לדרך ברור מעל לכל ספק מי הקבוצה העדיפה. שליטה כמעט מוחלטת של שחקנינו, שנותנים את הנשמה ומתנפלים כמו אריות שלא ראו כדור תקופה ארוכה. קצב טוב, משחק שוטף ודחיפה של הקהל והתוצאה לא מאחרת להגיע. עם כל שער מתווספים עוד ועוד חיוכים. גם בירות וערק עוזרים לאווירה הטובה. עד סוף המשחק כולנו שיכורים, מי מאלכוהול ומי ממה שראינו מולנו.
כמה כיף לקפוץ בגול ועוד שש פעמים. יותר מדי זמן לא זכינו לזה. היינו צריכים משחק שיחזיר את התקווה, את חלום העלייה לליגה ב', שם נפגוש קבוצות ממקומות חדשים ועדות שונות שעדיין לא שיחקנו נגדן. הדרך אמנם עוד ארוכה ומכשולים רבים בה, אך כדי שלא אתפס בלתי מוכן אני קונה ג'חנון לשבת, בכל זאת עדיין משחקים במחוז התימנים.
וכמו שאומרים אצלנו בצנעא "מַן הַם אַלשִּי, אַדּרֲכֹּהּ' שזה בתרגום חופשי 'מי שמשתדל משיג' או במילים אחרות יאללה בית"ר, נורדיה כמובן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה