קריית עקרון, אני כותב בוויז.
"מצחיק מאוד" הוא עונה לי. "לא מיצינו את הבדיחה הזו?" שואל רטורית ומכבה את עצמו.
האמת שכן. מיצינו. מה גם שאני יודע טוב מאוד איפה זה. היינו שם יותר מדי פעמים בזמן האחרון. אבל מה אכפת לי להתעלל בו קצת.
אני אוסף בדרך את מאיר, מחשב מסלול בעצמי ואחרי שמונה מאות מטר בכיכר יוצא ביציאה השנייה ומשם לאיילון דרום עד ל'הגעת ליעד'.
כמות גדולה של סדרנים מקבלת את פנינו בכניסה למגרש. בעקבות המשחק האחרון שהיה כאן לפני כמה ימים ונגמר במכות, הם לא לוקחים סיכון.
אבל אנחנו נורדיה ואין לנו כל כוונה להתנהג באלימות. להיפך. סובלנות, קבלת האחר, שוויון, כל אלה מנת חלקינו. ואם מישהו לא מסכים עם זה אז יאללה יאללה שיעוף לנו מהעיניים, אחרת נקרע אותו במכות.
בקיצור לא הצלחתי לשכנע את הסדרן שיתן לי להכניס בקבוק מים. הרי אני יכול להכין מהפלסטיק כלי נשק או להטביע מישהו בליטר מים מינרליים. מצד שני יש בזה גם יתרון. אם לא אשתה לא אצטרף להשתין, כי כל פעם שאני הולך לשירותים אני מפספס גול.
בגלל שעת צהריים מוקדמת יש באוויר תחושה של יום שישי. אבל נוכחות דלה של אוהדים מחזירה אותנו לשני. בכל מקרה אנחנו יותר מאלה של עקרון, שמפוזרים ביציע ועסוקים בעיקר בפיצוח מסיבי של גרעינים. מצדנו הגרעין הקשה מכווץ והעידוד בעיצומו.
למרגלות היציע מאיר אוסף את בעלי האנדרואיד, מתדרך, מחלק הוראות איך לצלם ומתפעל את הלוגיסטיקה. לנגד עינינו מתרחשת היסטוריה. המשחק מועבר בשידור חי באינטרנט למיליוני בתי אב בארץ ובעולם, שרק כמה עשרות מהם באמת צופים בו.
מה שכן, לפי הקילומטרז' שמאיר עושה לאורך המגרש, הוא בקלות יכול להשתלב כקשר התקפי בנורדיה, או לפחות כחלוץ מטרה בקבוצה אחרת מהליגה, לרבות קריית עקרון (שמתחרז עם סיקרון, אבל זה כבר סיפור אחר), שלא דומה בכלל למה שהיתה במפגש הקודם והדרמטי. הבדלי הרמות ברורים. משחק חד צדדי, וכרגיל כל האקשן ביציע.
כיוון שאורי לא נמצא מתפתחות יוזמות מקומיות ושירים חדשים עושים את דרכם לכיוון הפלייליסט של נורדיה.
'הו שאנז אליזה' מעיף אותנו על כנפיים צהובות השיר המוכר ישירות לצרפת.
'הו שאנז אליזה' אנחנו פוסעים בשדרה הסתווית של עיר האורות.
נובלמן לא מרפה עד שכולנו מזמזמים את השיר, כולל מספר אוהדי עקרון. יופי, עכשיו זה יתקע לי בראש ליומיים לפחות.
אחרי עוד כמה פעמים ואחרי שג'ו דסיין התהפך בקברו מהזיופים, הגענו לשער הניצחון. ארבע אחת נגמר בסופו של דבר הטיול לצרפתי.
כשמאיר במושב לצידי מקבל פידבקים ותגובות נלהבות על השידור המוצלח ואני מנסה להיפתר מהשיר, אנחנו יוצאים לדרך דרך הרחובות של רחובות.
"המשחק הבא כנראה גם יהיה במגרש הזה" מעדכן מאיר.
אולי כדאי לעבור לקריית עקרון, אני חושב לעצמי. רק מההוצאות על הדלק אפשר להשכיר כאן בית קרקע לא רע, עם גג רעפים ודשא סינטטי כמו של המגרש. אולי אפילו אשים לוח אלקטרוני בגינה. אין פה בעיות חניה ולא צריך טובות מהווייז.
"שלום, אני מחפש לשכור בית בקריית עקרון" אני שואל את המתווך הראשון שמצאתי בדרך.
האיש מרים בכבדות את העיניים מהעיתון שמולו ובחוסר חשק שואל "איפה זה בכלל?"
"מיצינו!" אני אומר לו וחוזר למכונית. כנראה שעוד לא הבשילה השעה לעבור מקום. מה גם שלא בטוח בכלל שהמשחק הבא יהיה בעקרון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה