אני מעמיס את הילד, כמה חטיפים, שני בקבוקי מים, צעיף צהוב אחד, מלא תקווה וכמות בלתי ניתנת למדידה של התרגשות ויוצא לדרך.
רחובות, אני רושם בוויז, רחובות - ישראל. אבל האפליקציה לא מוכנה אפילו לשמוע על מקומות דרומית לראשון, אלא אם כן זה במקרים חריגים במיוחד או פיקוח נפש. לאחר שאני מבהיר לה שזה אכן המקרה, כי מה אכפת לי לשקר לאפליקציה, היא מתרצה, בחוסר חשק מסמנת את הדרך בסגול ומודיעה בקול חסר סבלנות שהמסלול מוכן.
מהר מאוד אני מגלה שהנבלה שלחה אותנו לסיבוב ארוך מהנדרש. אבל לא נורא, גם דרך יבנה זה בסדר, כל עוד היעד נקבע והכיוון נכון. לפחות עקפנו את הפקקים של פלמחים. גם זה משהו.
"למה קוראים לקבוצה שלהם מרמורק?" שואל אותי הילד. בגלל הנסיעה אין אפשרות לפתוח ויקיפדיה אז אני נובר בתאים נשכחים במוחי ושולף מידע ישן. "זו שכונה שהקים אחד בשם מרמורק ורוב תושביה תימנים."
"הבנתי" הוא שוקע במחשבות וכעבור דקה ממשיך "אני אוהב ג'חנון."
"כן, ג'חנון זה טעים" אני עונה לו.
"עם ביצה."
"נכון."
"ורסק."
"גם רסק."
"ולימונדה קרה."
"נראה לי שאתה קצת רעב." הוא מוציא ביסלי ומעביר לי חטיף בריאות. אוף, אני עם הדיאטות שלי. שאר הנסיעה ממשיכה בשקט יחסי שמופרע מדי פעם עם קולה המונוטוני של הקריינית המוקלטת שמעדכנת על פניה בעוד מאתיים מטרים.
בעיר עצמה יש חניה בשפע, אבל גם כאן מתעורר קושי, כשהאיזי פארק תקוע על תל אביב ולא מוכן להעלות את הקוד המקומי. הבעיה נפתרת בעזרתו האדיבה של מדחן ידידותי, ששמח לפגוש תיירים מחוץ לעיר. אנחנו נפרדים מהידיד החדש, חוצים את הכביש ונכנסים ל'לול', בית קפה שכונתי, פריפרי טיפוסי ביום, ובלילה... בעצם אותו הדבר.
על מרפסת מעץ דהוי מספר אוהדי נורדיה מלקטים בירות ושאר מיני אלכוהול, כחימום לקראת המשחק. הקטן מתמקם במזגן ומזמין לימונדה. אני מתיישב ליד החבורה הצהובה וסוקר את הנוכחים. חלק מהפרצופים מוכרים מהפייסבוק, אחרים מיציע כזה או אחר. הילד נהנה, גם אני, היה שווה להגיע.
כעבור שעה ושבע דקות, בערך, כולם מתפזרים כדי להתאסף מחדש במגרש של מרמורק. הוויז כועס עלי על ששיקרתי לו קודם לגבי דחיפות העניין ומתנקם בי. שולח אותי לכל מני פניות מיותרות וסמטאות צרות. בסוף אני מוצא את הדרך, נכנס לתחומי המגרש ועולה בחשש ליציע הרעוע. בכל זאת מדובר בקבוצה שנמצאת שתי ליגות מעלינו.
יש התרגשות באוויר, יש שחקנים על המגרש ואוהדי נורדיה ביציע, אם כי ציפיתי לנציגות גדולה יותר. העובדה שהמשחק נערך באמצע שבוע, בשעת ערב מאוחרת יחסית, כשכולם עייפים אחרי יום עבודה, משפיעה לרעה. אנחנו הרי רגילים לשישי בצהריים, כך שהאירוע נראה כמו מפגש חברים ולא יותר מזה. אבל בכל מקרה מספרינו עולה על זה של המארחים האדומים, אותם ניתן לספור על כף יד אחת, ועוד בלי להשתמש בכל האצבעות.
כבר מהבעיטה הראשונה ניתן להבחין מי משתי הקבוצות נמצאת בליגה א'. המצב לא נראה טוב, ממש כמו העידוד שלנו, שסובל מהפסקות ארוכות מדי בין שירים. רק התוף ממשיך להלום עוד ועוד, בניסיון נואש להרים את המורל. למזלנו המחצית הראשונה מסתיימת רק בשני שערים לחובתנו.
מרוב שעמום סיימנו את כל החטיפים אבל הקטן עדיין רעב, האמת גם אני. מהבתים שמסביב למגרש עולים ריחות מאפים בחמאה ובצקים במרגרינה, בדרכם להפוך לג'חנון של שבת, מה שלא עוזר לתחושת השובע.
שלט מתקלף בקצה היציע מודיע שיש מאחוריו מזנון, מבנה פח קטן וחשוך שנראה כמו תחנת מוניות ישנה, שכל חבריה נטשו אותה לטובת גט-טקסי. ביקור קצר ב'תחנה' מבהיר לי מעל לכל ספק שעדיף למות מרעב מלסבול ממחלת מעיים זיהומית וקשה, שגם סופה ידוע מראש.
אנחנו חוזרים ליציע עם קרקור קשה בקיבה ותקווה קלה בלב שהמחצית השנייה תהיה שונה מקודמתה. עושה רושם שגם השחקנים עלו רעבים ומוכנים לטרוף את הדשא וכל העומד מולם. האריות של נורדיה התעוררו לחיים. שער מצמק מחזיר לנו את החיוך לפנים ואת העידוד ליציע.
"יאללה יאללה יא בית"ר" שרים כולם. "יאללה יאללה יא נורדיה" עונה הד מתגלגל וגם כמה שכנים שהניחו את הבצקים ויצאו למרפסות לבדוק מה מצב האדומים, שבשלב זה נסוגו לאחור והסתגרו בהגנה. הפער בין שתי הקבוצות נמחק כך גם היתרון. שער משווה סוגר סופית את התוצאה. לא היה חסר הרבה שגם ננצח במשחק.
איזה כיף לראות שיש לנו קבוצה ראויה, שלפחות לפי המחצית השנייה יכולה בקלות להשתלב בליגה גבוה יותר.
"חבל שנגמר" אומר לי הקטן בדרך חזרה למרכז, "ממש נהניתי."
"כן, גם אני."
"מתי המשחק הבא?"
"בעוד איזה שבועיים, נראה לי?"
"תיקח אותי שוב?"
"ברור" אני עונה בשמחה. גודל לי כאן נורדאי לתפארת.
"אבא..." הוא ממשיך במתיקות האופיינית לו, "אפשר ג'חנון?"
"ברור שאפשר." אני עונה לו. סיום מעולה לערב מוצלח ולעזאזל הדיאטה. אנחנו עולים על איילון. הכיוון ברור וידוע מראש אבל בכל זאת אני מפעיל את הוויז ורושם: נורדיה – ליגה ב'.
כעבור שניות עונה לי האפליקציה, הפעם בקול שמח: המסלול מוכן, התחל בנסיעה...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה