נורדיה - פעם שלישית

"אבא" אומר הקטן ומתיישב לצדי בסלון.
"מה חמוד?" אני מנמיך את הטלוויזיה. בטח יש לו משהו חשוב לשאול.
"עוד מעט יום שישי..." הוא אומר ובעיניו ניצוץ של שמחה.
"נכון ו...?"
"ומה עושים ביום שישי בצהריים?" הוא מקשה עלי בשובבות האופיינית לו.
"אוכלים צהריים אצל סבתא?"
"לא, נו אבא, המשחק של בית"ר."
"של נורדיה" אני מתקן אותו "בית"ר נורדיה. אבל העונה כבר נגמרה," פניו מרצינות. "זוכר שהיינו במשחק האחרון?"
"כן, אבל חשבתי שיהיו עוד..." הוא אומר בצער.
"יהיו בעוד כמה חודשים" אני מנסה לעודד. "אני רואה שנהנית?"
"מאוד."
"ממה הכי?"
"הכי...הכי..." הוא חושב רגע "מהארטיק..."
"זה מה שהכי עשה לך? בשביל זה לא צריכים לנסוע רחוק."
"סתם עבדתי עליך" הוא צוחק, "גם מהתוף שמאיר נתן לי וכמובן מהצעיף הצהוב."
אני מביא את הצעיף ומניח אותו על כתפיו.
"אז מה יהיה, מה נעשה עכשיו?" הוא חוזר לרצינות.
"לא יודע..." אני באמת לא יודע. "אפשר לראות שוב קטעים ביוטיוב..."
"לא בא לי, ראינו כבר מיליון פעמים."
"יש עוד מעט משחק מגביע האלופות" אני מנסה משהו אחר.
"אוף, עוד פעם אלה, מסי, רונלדו... בא לי משחק אמתי."
"זה מה יש חמוד" אני אומר לו ומעביר לערוץ הספורט.
"נו טוב" הוא מתרצה, "אבל בתנאי שרק אני עם הצעיף..."
אנחנו מתרווחים מול המסך.
"אבא..." אני שומע משמאלי. הגדולה מתיישבת לידינו. "אתה יודע שעוד מעט יום שישי..."

© כל הזכויות לרשומה זו שמורות לכותב הבלוג gilad2012